,חזון – תמונת העתיד הנבחר - מיה לויט פרנק מנהלת בית הספר לאימון במכון אדלר
___________________________

חזון הוא תמונת העתיד הנבחר. כל אחד מאיתנו יוצר לעצמו מטרה בתחילת חייו. המטרה הזאת לא בהכרח משרתת אותו גם היום בחייו, במעשים שלו בבחירות
שלו ובלאן הוא רוצה ללכת.

הרעיון באימון האדלריאני הוא ליצור מטרה חלופית לאותו סגנון החיים שלנו. אנו יוצרים את החזון שמניע אותנו לפעולות, החזון הוא תמונה חיובית של חיינו כפי שהיינו רוצים לראות אותם, ברגע שבו יצרנו את החזון הוא הופך להיות משהו שאנחנו שואפים אליו ויכולים להתחיל לחיות אותו כבר עכשיו.

הכרתי אישה שיש לה חלום לפתוח חנות ספרים עם בית קפה. שלב ראשון הוא ליצור את אותה תמונה לעתיד. מה זה יתן לך וגם מה זה יתן לאחרים, אנחנו רואים מה תהיה התרומה ומה היעוד שלי, אם אפשר להתרחק לרגע מבית הקפה ולשאול מה התרומה שתהיה לי, אפשר להתחיל בתרומה עוד לפני שיש מימוש לחזון.

בתוך תהליך האימון, המאמן יוצא לדרך - לגלות את אותו חזון מופלא של האדם. מהרגע שיוצאים לדרך הזו, אחד מתפקידיו של המאמן הוא לשמור את אותו חזון של המתאמן - the vision kipper . החזון הוא המנוע לפעולותיו של אותו אדם, אחריו הוא יקבע מטרות לתהליך האימון, ויתחיל לעשות פעולות להשגתן.

אחת מאבני היסוד של האימון האדלריאני אומרת כי האדם מגשים את עצמו ומשפיע על הסביבה בה הוא חי. חלק מהחזון הוא קביעת הערכים האישיים שלי. החזון מבטא את הערכים האלה ומשמש להם כמצפן האם אנחנו באמת בכיוון הנכון? האם המטרות יובילו אותי לקראת החזון שבאמת כל כך חשוב לי עמוק עמוק בפנים?

אבן יסוד נוספת באימון האדרליאני אומרת כי החיבור בין הפרט לחברה בא לידי ביטוי דווקא בחזון. מי אני ומה אני רוצה להיות, מה חשוב לי בחיים, מה היעוד שלי ומה תהיה תרומתי לאחרים. כיצד בהוויה שלנו אנחנו משפיעים ותורמים, תוך כדי מה שאנחנו יוצרים.

חזון ללא מעשה הוא רק חלום. עשייה ללא חזון היא רק העברת זמן. חזון עם עשייה יכול לשנות את העולם. כוחו של חזון ביכולת שלו להשפיע הרבה מעבר למה שאותו יוצר חזון מתאר לעצמו, לכל אחד מאיתנו יש את הכוח ליזום, ליצור, ולצייר חזון כזה.

מלחמות הן לא דבר צפוי. כנסים, לעומת זאת, כן. אין ספק שכנס האימון האדלריאני לא תוכנן להתקיים באמצע מלחמה, אך למרות זאת החליטו אנאבלה שקד ומיה לויט פרנק לא לבטלו ולקיימו כמתוכנן. אם נשפוט על פי כמות האנשים שהגיעו לכנס, פרצי הצחוק הרמים שלא היו מביישים אף מופע סטנד אפ שמכבד את עצמו, מחיאות הכפיים המוקירות בסוף כל הרצאה ומופע הריקוד המרגש של יעקב סולימאן ושרי גלב, אין ספק שהן קיבלו את ההחלטה הנכונה.

את הכנס פתחו בדברי ברכה שתי נשים שכל אחת מהן עומדת בראש ארגון המייצג חלק מצמד המילים "האימון האדלריאני". ראשונה עלתה לבמה מנכ"לית מכון אדלר בישראל , גב' אסנת אדלר ולאחריה עלתה הגב' שרה ארבל, המקימה והמנהלת של הסניף הישראלי של ארגון המאמנים העולמי ICF . כל אחת מהן נתנה את בירכתה לשילוב בין שני התחומים.

אחריהן הועברו לקהל שלוש הרצאות שאת תקציריהן תכלו לקרוא בהמשך, אך רגע לפני המעבר להרצאות ברצוני לדבר דווקא על שני החלקים האומנותיים של הארוע. האחד הוא הסרט "כוחו של חזון", שהבהיר את חשיבותו ותפקידו של החזון בחיינו, ולאחריו נפתחה שיחה חופשית בה סיפרו המשתתפים עם מה הם יוצאים מיום זה ואיזה חזון הם מציבים לעצמם. השני היה הריקוד המרגש והכה נוגע לתקופה זו, בה חיילים רבים, נפצעים וחלקם לא ישובו לעמוד שוב על רגליהם יעקב סולימאן נפצע במלחמת יום כיפור ומאז הוא בכסא גלגלים. עובדה זו לא הפריעה לו להפוך לרקדן, להופיע בתחרויות בינלאומיות ברחבי העולם ואף לזכות במדליה. יעקב רוקד עם שרי גלב, שפרט להיותה רקדנית היא גם מאמנת. כשעלו השניים לבמה והחלו לרקוד השתררה דממה באולם. מכיוון שיעקב על כסא גלגלים ושרי עומדת לא תמיד ניתן לראות את שניהם באותו מבט, ואז צריך לבחור במי מתמקדים, כשהבחירה קשה. מצד אחד שרי רקדנית נפלאה, נשית ויפהיפיה, שקשה מאוד להוריד ממנה את העיניים ומהצד השני יעקב בכסא הגלגלים מעורר השתאות והתפעמות וכל כולו מסמל את שמו של הריקוד "נצחון הרוח". בסיומו של הריקוד עמד הקהל על רגליו ולא הפסיק להודות לצמד הרקדנים המוכשרים.